ענף דגי הבריכות בישראל:

על חשיבותה של תזונה המבוססת על צריכת דגים טריים אין צורך להרחיב. הדגים הם מקור מצוין לחלבון איכותי ודל בנתרן ובקלוריות ולכן נחשבים לרכיב תזונתי בעל ערכים גבוהים במיוחד.

המדגה הישראלי הוקם לפני כשמונה עשורים, בשנת 1938, כאשר אוכלסו בריכות הדגים הראשונות בקיבוץ ניר דוד שבעמק המעיינות בדגי קרפיון. מאז מספק ענף המדגה בישראל לצרכן הישראלי מגוון דגי בריכות טריים ואיכותיים, שגדלו בבקרה ושליטה מלאה, בהתאם לתקנות הגידול המחמירות ביותר ובתנאים המבוקרים הנהוגים בארץ, בתחומי הווטרינריה, הכשרות ובריאות הציבור.

המדגה הישראלי, הפרוש במספר רחב של יישובים בפריפריה, מפרנס אלפי משפחות ומעסיק מאות עובדים, חלקם צעירים לאחר השירות הצבאי, הבוחרים לבנות את מסלולם המקצועי בבריכות הדגים ומהווים עתודה לדור הבא של מגדלי הדגים בישראל.

אולם תרומתה של חקלאות המים הישראלית אינה מצטמצמת רק להנחת אמנון, לברק, בורי או בס טריים וטעימים על הצלחת הישראלית. למעשה, מאז קום המדינה מהווה הענף חלק חשוב בשימור עצמאותה הכלכלית של ישראל, תוך שהוא מבטיח רציפות של אספקת תוצרת טרייה ואיכותית בעיתות שגרה, כמו גם בשעת חירום.

ענף המדגה בישראל משתרע על כ- 22,000 דונם של נופים פתוחים ובתי גידול מימיים, בעיקר באזורי עמק המעיינות, הגליל העליון, חוף הכרמל והגליל המערבי, והוא מהווה עוגן אקולוגי בעל ערך נופי, סביבתי ותיירותי רב. בריכות הדגים יוצרות רצף נופי של שטחים פתוחים וגופי מים בהיקף מאות דונמים בכל משק ובסביבתן מתקיימים בתי גידול עשירים, המאפשרים קיום והתפתחות של מגוון ביולוגי רחב הכולל צמחים, צמחי מים ובעלי חיים רבים ביניהם יונקים ועופות שוכני קבע ונודדים וכן אורגניזמים קטנים, אך בעלי חשיבות רבה למערכת האקולוגית, המוצאים במערכת בריכות הדגים בית ומקור קיום.

1939
אוכלסו לראשונה קרפיונים מיוגוסלביה בבריכת הדגים בקיבוץ ניר דוד שבעמק המעיינות. הניסיון הניב הצלחה כלכלית שהביאה להקמת בריכות דגים נוספות, ברבים מיישובי הסביבה.
1953
היו בישראל כ- 33,600 דונם של בריכות דגים, שבקרוב ל-40% מהם נעשה שימוש במים מליחים, שאינם מתאימים לגידולי חקלאות אחרים. באמצע שנות ה- 60 הגיע היקף שטחי הבריכות לכ-49,000 דונם, שייצרו כ-10,000 טון דגים בשנה.
1970
הוכתר בהצלחה ניסוי בהגדלת התפוקה בבריכות הדגים בקיבוצים מעוז חיים, טירת צבי ועין חרוד. השיטה מתבססת צמצום שטח הבריכות וצמצום כמויות המים הנדרשות, העמקת הבריכות, הוספת מאווררים להכנסת חמצן למים, ומאביסים להאכלה. במקביל החלו המגדלים לאכלס מינים שונים של דגים בבריכה אחת, כאשר כל מין ניזון ממזון אחר. בדרך זו התחרות על המזון קטנה והגידול מהיר יותר. שיטות גידול אלה משפרות במידה רבה את יבול הדגים, וגם תורמות לסביבה הודות לחיסכון במים ובקרקע.
1970
בשנות ה-70 התקיים ייצוא של דגים מישראל לאיראן, אך עם סגירת השוק האיראני לתוצרת ישראלית, בתחילת שנות השמונים, החלה ישראל לייצא דגים למדינות נוספות.
1971
ירד שטח הבריכות לכ-47,000 דונם ובמקביל עלתה התפוקה לכ-12,500 טון, בעקבות הכנסת שיטות גידול חדשות, תוך שימוש בהעשרת המים בחמצן.
1973
החליט נציב המים בישראל על הפסקת הקצאות המים המתוקים לענף המדגה. מגדלי הדגים החלו בהעברת הענף לגידול אינטנסיבי בצפיפות גבוהה, בכדי לצמצם את צריכת המים בבריכות ולהגביר את התפוקה.
1981
הוחל בגידול דגים בבריכות בערבה, תוך ניצול מי תהום מליחים ומזג האוויר החם השורר באזור, ברב ימות השנה.
2014
הושלם בהצלחה מבצע להצלת דג אמנון הירדן בשמורת עין צוקים. חוקרי אגף הדיג במשרד החקלאות, יחד עם אנשי רשות שמורות הטבע והגנים, הצליחו להעמיד דור חדש לדג הנדיר, שאוכלוסייתו הצטמצמה בעקבות נסיגת ים המלח והתייבשות מקורות המים בשמורה.
2016
ארגון מגדלי הדגים משיק מהלך למיתוג ובידול הדג הישראלי הטרי בחנויות, ברשתות השיווק ובשווקים
2017
קיבוץ ניר דוד משלים הקמת מתקן לגידול אינטנסיבי של דגי ברמונדי, שמקורם באוסטרליה המתקן צפוי לייצר כ- 3 טון בשבוע, לצד 3 טון נוספים המיוצרים במעגן מיכאל.
רשימת קיבוצי הארגון
מעגן מיכאל
מירב
מעלה גלבוע
טירת צבי
מעוז חיים
שדה נחום
חמדיה
כפר רופין
דן
כפר מסריק
להבות הבשן
תל יוסף
עין חרוד מאוחד
עין חרוד איחוד
נווה אור
נווה איתן
לוחמי הגטאות
ניר דוד
מסילות
רשפים
עין המפרץ
שדה אליהו
גשר
עין הנציב
חפציבה
בית אלפא
מבוא חמה
שלוחות